<h1>בה"ג הלכ' נידוי</h1>
<h2>דף יד.</h2>
ואי מפייס ליה לבעל דין דיליה ואתו קמי רבנן ושארו ליה שמתיה, לאלתר שרי ליה למשקל ממזייה וחוורי מאני, ואפילו בחולו של מועד.
<h2>דף טו.</h2>
ומאן דמשתמית אסיר ליה למישקל ממזייה ולחווריה מאניה כאבל, דתנו רבנן מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס.
נידוהו ומת בנידויו בית דין סוקלין את ארונו, רבי יהודה אומר לא שיעמידו עליו גל אבנים כגלו של עכן אלא בית דין שולחין ומניחין אבן על ארונו ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו בית דין סוקלין את ארונו.
והיכא דמשמתין ליה בי דינא מיחייב למנהג נזיפותא בנפשיה כאבל דתנן מתעטפין ויושבין כאבילים וכמנודין, למימרא דמיחייב בעיטוף ראש כאבל, ואסיר בנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה, דתניא וכן אתה אומר במנודה ואבל.
<h2>דף טז.</h2>
אמר רבא מנלן דקבעינן בי דינא ומשדרינן שליחא מבי דינא, שנאמר (במדבר ט"ז, י"ב) וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב. ומנא לן דמזמנינן לדינא, דכתיב (שם ט"ו) ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו. לקמי גברא רבה פלניא, דכתיב לפני ה'. את ופלניא, דכתיב אתה והם ואהרן. דקבעינן זמנא, דכתיב מחר. זמנא בתר זמנא, דכתיב (ירמיהו מ"ו, י"ז) קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד. ומנלן דאי מיתפקד קמי שליחא דבי דינא ואתי ואמר לא, מיחזי כלישנא בישא, דכתיב (במדבר ט"ז, י"ד) העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה. ומנלן דמשמתינן, דכתיב (שופטים ה', כ"ג) אורו מרוז. דהכי סבר גברא רבה פלניא מנלן, דכתיב אמר מלאך ה'. ומנלן דמחרמינן, דכתיב אורו ארור. דאכיל ושתי בהדיה וקאי בארבע אמות דיליה מנלן, דכתיב יושביה. דפרטינן חטאיה בציבורא, דכתיב כי לא באו לעזרת ה' בגיבורים. ואמר עולא בארבע מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז. איכא דאמרי גברא רבה הוה, איכא דאמרי כוכבא הוה, דכתיב (שם כ') מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילתם נלחמו עם סיסרא. ומנלן דמפקרינן ניכסיה, דכתיב (עזרא י', ח') וכל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו. ומנלן דנצינן וליטינן ומחינן ומתלשינן שער ומשבעינן, דכתיב (נחמיה י"ג, כ"ה) ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים. ומנלן דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה, דכתיב (עזרא ז', כ"ו) הן למות הן לשרשי, מאי לשרשי, אמר אדא מארי אמר נחמיה בר ברוך אמר רבי חייא בר אבין אמר רב יהודה הרדפה. ואי מפייס בעל דיניה לאלתר שרינן ליה, דאמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל טוט אסר טוט שרי.
<h2>דף יז.</h2>
רבי שמעון בן לקיש הוה קא מנטר פרדיסא אתא ההוא גברא קא אכיל תאיני רמא ביה קלא, לא אשגח ביה, א"ל תיהוי בשמתא, א"ל אדרבה תהוי אנת בשמתא אם ממון נתחייבתי לך נידוי נתחייבתי לך, אתא שאיל בי מדרשא, אמרו לו שלו נידוי ושלך אינו נידוי, מאי תקנתיה, זיל לגביה דלשרי לך, לא ידענא ליה, זיל לגבי נשיא דנשרי לך, דתניא נידוהו ואין ידוע מי נידהו ילך אצל נשיא ויפר לו. תנו רבנן מנודה לתלמיד אין מנודה לרב מנודה לרב מנודה לתלמיד, מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת מנודה לעיר אחרת אין מנודה לעירו, מנודה לנשיא מנודה לכל ישראל, מנודה לכל ישראל אין מנודה לנשיא, אלמא נשיא אלים למישרי שמתא לכולי עלמא, וכן הלכה.
מאי שמתא, אמר רב שום מיתה, ושמואל אמר שממה יהיה. אמר אבוה דשמואל ומהניא ביה כי טחיא בתנורא. (י"ז:) מאי שיפורי, אמר רבא שנפרעין ממנו. מאי תבראי, אמר רב יצחק בריה דרב יהודה תברי בתי. אמר רב יוסף שדי שמתא אגנובתא דכלבא ואיהי דידה עבדא, ההוא כלבא דהוה קאכיל מסאני דרבנן לא הוו ידעי מנו וקא משמתי, איתלאי נורא בגנובתיה ואכלתיה.
ומאן דמשתמית ונהיג נזיפותא בנפשיה שפיר ופריש מן כל מילי כי היכי דאמור רבנן, כי משתרי ליה נפקא מיניה, דאמר רבי יוחנן כשהיא נכנסת נכנסת במאתים ארבעים ושמונה איברים דכתיב (יהושע ו', י"ז) והיתה העיר חרם חרם בגימטריא הכי הוי, וכשהיא יוצאה יוצאה ממאתים וארבעים ושמונה איברים דכתיב (חבקוק ג', ב') ברגז רחם תזכר רחם בגימטריא הכי הוי.
